אדרבה. תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם.

בסופו של דבר , כשאתה תקוע בקצה העולם, כשאתה זקוק לחיבוק ולאהבה, שאתה צריך שמישהו יעזור לך, ישמח איתך, ירקוד איתך, יחייך אליך, ישתה איתך 'לחיים' בטוב וברע- החבדניקים יהיו שם איתך, בלי חשבון, בלי תנאי, עם לב גדול , ועם מסירות נפש לכל אדם שאין כמותה מפה ועד להודעה חדשה.
עם הסתלקותו של הרבי מלובביץ' לפני למעלה מעשרים שנה, רבים חשבו שבזה סיימה התנועה הזו את דרכה.

והנה , בחלוף שני עשורים, לא רק שהחבדניקים לא נעלמו ולא התעייפו, אלא קרה בדיוק ההיפך. חב"ד הפכה להיות למעצמה של שליחות ולמגדלור של מסירות נפש.

בעשרות השנים האחרונות ביקרתי בבתי חב"ד רבים ברחבי העולם, בערים גדולות ובחורים נידחים. המקומות שונים ומשונים- אבל אהבת ישראל ומסירות הנפש זהים.

ראיתי שליחים צעירים ומסורים עם ילדיהם הקטנים , רחוקים מהבית והמשפחה בקור האוקראיני המקפיא, הולכים כל שבת שעות ברגל במינוס עשרים מעלות רק כדי לעשות קידוש לעוד יהודי, וראיתי אותם על חוף הים בברזיל הלוהטת, עומדים על משמרתם יומם ולילה כדי להציל עוד יהודי מהתבוללות. ראיתי אותם בבתי אבות ובבתי סוהר, בשכונות קטנות ובכיכרות הערים- לא מוותרים על אף יהודי. סיירת מובחרת של שליחים עם חיוך ,שמחה ,אמונה ואהבה.

הציניקנים ימשיכו ללעוג, והחבדניקים ימשיכו לעשות, להיות בשמחה, להרבות אהבת ישראל, לקבל על עצמם שליחות לכל החיים, ולמסור את נפשם עבור כל יהודי. ככה כבר 250 שנה.

יש בחב"ד עומק, ויש בחב"ד רוחב. יש בה עומק של תורה וחסידות, עיון ולימוד, חכמה בינה ודעת. עומק שתחילתו בבעל התניא ובשולחן ערוך הרב והמשכו דרך כל ספרות חב"ד הענפה לדורותיה, והמרשימה בהיקפה ובעומקה, עד הרבי האחרון. ויש בה רוחב. רוחב לב, ורוחב גיאוגרפי המקיף את כל כדור הארץ, כל קהילה וכל יהודי.

יום חגם של החבדניקים, הוא יום של הכרת הטוב, של כל אחד מאיתנו באופן אישי, ושל כלל ישראל – לחבדניקים. הכרת הטוב למהפכה שהם עשו ועושים, לנפשות שהם הצילו ומצילים, לשמחה שהם מפיחים בעם, ולאהבת ישראל שהם מפיצים במתיקות בחן ובנועם.

לחיים אחינו החבדניקים היקרים והאהובים. לחיים לגאולה שלימה ולאהבת תורה וישראל.

[מתוך מאמר שפורסם בעלון שבתון]